פטריות בישראל

דביקנית תוכון

Gliophorus psittacinus / Hygrocybe psittacina

* שם הפטרייה בעברית הוא שם זמני.
**שם הסוג מצביע על שכבה רירית-דביקה שבדרך כלל מכסה את גופי רבייה. ואת שם המין הפטרייה קיבלה בגלל צבע ירוק-צהוב שדומה לצבעים של תוכון. 
***השם העממי באנגלית - Parrot Waxcap

בישראל הפטריות נמצאו לראשונה על-ידי יניב סגל בתחילת פברואר 2023 בחורשת אלונים בגליל. זיהוי ברמת מין נעשה על פי המבנה המורפולוגי וממתין לריצוף גנטי בשביל אישור זיהוי סופי. 

גופי הרבייה קטנים, הכובע 2-4 ס"מ בקוטרו, בתחילה כיפתי או חרוטי, ונעשה פעמוני-רחב, קמור או שטוח, עם פיטם נמוך ורחב במרכזו. השוליים דקים, מפוספסים, עם הזמן לעתים נקרעים. פני הכובע חלקים, מבריקים, מכוסים בשכבת ריר דביקה. צבע הכובעים של פרטים צעירים בדרך כלל ירוק-צהוב או ירוק-בקבוק, בשלב בוגר נעשה יותר צהוב, במיוחד בשוליים, ומרכזו יכול לקבל גוונים של ורוד, כתום או חום, במיוחד כאשר שכבת הריר הירקרקה פוחתת ומתייבשת.
הדפים אינם צפופים, יושבים, רחבים, בעלי דפי ביניים, צהובים או ירקרקים. 
הרגל מרכזית, ישרה או עקומה, גלילית או פחוסה, מתרחבת מעט לעבר הבסיס, שבירה, חלולה, גובהה 3-7 ס"מ, עוביה 0,3-0,6 ס"מ. פניה חלקים, מבריקים, מכוסים בשכבת ריר, צבעה מתחת לכובע ירוק-בהיר, שאר הרגל צהוב, עם הזמן הצבע מחוויר. 
בשר הפטרייה חיוור, לבנבן, בשבירה יכול להוריק במידה מסוימת, ללא טעם וריח ניכרים או עם ריח לא נעים חלש. אבקת הנבגים לבנה. 

הפטריות גדלות בקבוצות פזורות ביערות, על אדמה לחה, בין עלים שנשרו, בעונת החורף. ככל הנראה הן נדירות בישראל. 

קיימות דעות שונות בנושא של אכילת הפטרייה. יש עדויות ששכבת הריר הדביקה עלולה לגרום לתסמינים של הרעלה קלה בגלל גירוי של דרכי העיכול. מהסיבה הזאת וגם בגלל שהפטרייה קטנה בגודל ונדירה, היא לא מומלצת לליקוט למאכל. 

מידע נוסף באתר First Nature

תמונות הפטרייה באתר Gribnikoff.ru